גמרא
פירוש
אֶלָּא הָא מַנִּי כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
שטרי חוב המוקדמין פסולין שהרי זה שלוה בתמוז וכתב שטר מניסן טורף כל מה שמכר זה מניסן ועד תמוז שלא כדין והמאוחרים כשרים שהרי זה שלוה בתמוז וכתב לו שטר מתשרי הבא אחריו תבא עליו ברכה שמחל שעבודו בכל מה שימכר מתמוז ועד תשרי ומ״מ דוקא בשכתב לו דאקנה שהרי אם לקח זה אחר תמוז כבר היה משועבד לו ואין כאן חשש זיוף אבל אם לא כתב לו דאקנה יש כאן לחוש שמא יקח זה אחר תמוז ונמצא שלא נשתעבדו לו שהרי לא היו לו בשעת ההלואה וכשיוציא זה שטרו מתשרי יאמר שכבר היו לו אותם קרקעות בשעה שלוה וכשמוכרם אח״כ הוא טורפם שלא כדין ולפיכך כל שלא כתב לו דאקנה אף מאוחרים פסולין: מי שמכר שדה לחברו והשביחה לוקח מחמת הוצאה והרי היא יוצאה מתחת ידו מטירפת בעל חוב של מוכר כשהוא גובה מן המוכר גובה את הקרן מנכסים משועבדים ואת השבח מנכסים בני חורין ומ״מ שבח זה הוא כלוה ולוה וחזר וקנה שיחלוקו וכבר ביארנו ענין זה במציעא פרק ראשון: מלוה על פה כבר ביארנו שהיא נגבית מן היורשים ואין אנו צריכין לבא בה משום מצוה על היתומים לפרוע חובת אביהם הא לא נאמר מצוה על היתומים לפרוע חובת אביהם אלא במטלטלין שהניח אביהם וקודם תקנת הגאונים בין במלוה בשטר בין במלוה על פה ומצוה זו יש אומרים שאינה אלא על הבנים מפני כבוד אביהם אבל על יורשים אחרים כגון אחים או שאר קרובים אין למצוה זו מקום בה ואף על הבנים מצוה היא ואין כופין עליה ומה שאמרו בכתבות אי אמר לא ניחא לי למעבד מצוה מאי מכין אותו עד שתצא נפשו דוקא באב עצמו ולדעת האומר שעבודא לאו דאוריתא אפילו מבני חרי ומצד מצוה כופין אותו אבל ביתומים לא ואם תפש מחיים תפש כמו שיתבאר במקומו: בן שלוה בחיי אביו ומת בחיי אביו והניח בן וכשמת הזקן נעשה בן זה יורש אין בעלי חוב נפרעין מבן זה אע״פ שמכח הלוה הוא יורש אין דנין אותו אלא כיורש את הזקן במקום אביו וכמו ואמר תחת אבותיך יהיו בניך ואחר שאין הוא עצמו משועבד אין ירושתו משועבדת ולמדת שאין בעל חוב נוטל בזו בראוי וכן הדין בשאר יורשים כגון שמת ראובן אחיו של שמעון והניח בן ואח״כ מת שמעון בלא יורש ונמצא בנו של ראובן יורשו אין בעל חוב של ראובן גובה ממנו ואע״פ שאין לומר כאן תחת אבותיך וכו׳ מ״מ מדת הדין אחת היא וקרא אסמכתא בעלמא וכן יראה ממה שאמרו בסוגיא זו נפל הבית עליו ועל מורישיו והיתה עליו כתבה ובעל חוב יורשי האב אומרים הבן מת ראשון ובעל חוב אומר האב מת ראשון מאי לאו יורשי האב בני מורישיו אחי ופירוש מורישיו אחי כגון שנפל הבית על שני אחים ר״ל ראובן ושמעון ואומרים יורשי האב שהם בני ראובן ראובן מת ראשון ונמצאנו אנו יורשיו של שמעון אלמא אף בשאר יורשים כן ומה שתירץ לא יורשי האב אחי אין הלכה כן ואינה אלא דחייה בעלמא כמו שפירשנוה במשנה אף בשיש זרע לבן ונמצא שאין בעל חוב נוטל בראוי אלא לענין שבח שהשביח לוקח ומ״מ חכמי הדורות שלפנינו נוטים בה ידעת אחרת לומר דוקא באבי האב ומטעם תחת אבותיך וכו׳ ומפרשים יורשי האב בני אעליו ועל אביו וחזקו הטעם שמאחר שנאמר בה שקשה היא בדיני ממונות אין לך בו אלא חדושו והוא אבי אביו הא בשאר יורשין בעל חוב נוטל בראוי ואין הדברים נראין כלל וכל היורשים הוא מגוף החדוש ואין מדת הדין לוקה ליחלק בחנם וחכמי הצרפתים כתבו בשמועת יתומים שגבו קרקע לעיל (ב״ב קכ״ד:) שאין בעל חוב נוטל בראוי כדברינו אלא שהם מפרשים את דבריהם ביתומים שאין בעל חוב נוטל בנכסים שקנו ובשבח שהשביחו וכן מה שפירשו חכמי הצרפתים בבכורות בענין ולא האשה בכתבתה שהוא הדין לבעל חוב הוא לדעתם מפני שאותה משנה לכאורה ביתומים היא שנויה אבל בעלמא בעל חוב נוטל בראוי שהרי גובה את השבח וכן יש שמעמידין דבריהם בנכסים שנפלו ללוה אחר מיתתו וכאותה סברא שכתבנו שאבי האב ושאר יורשים בדין אחד:ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים)
הערות
הערות
Gemara
Peirush